Default  |  English  |  
מצגות  |  בובת האשבול - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014  |  ציטוטים מדברי אנשי ספרות ומבקרי הספרות  |  שבילי חלום ומציאות  |  בובת האשבול  |  השקת בובת האשבול - אירוע משותף עם רוני סומק 5.3.14  |  עכשיו כולם רואים - מתוך: בובת האשבול  |  
דף הבית >> חדש!!!ראיונות ומאמרים על שיריי >> ריאיון עם שוש ויג על"נופי הבית"
 
נופי הבית – חלי אברהם- איתן*
עד כה כתבתי על משוררים, היום אני שמחה לכתוב על חלי אברהם-איתן משוררת שפתחה צוהר לעולמה הפנימי בזכות שיריה, ובזכות פגישת בוקר קצרה בעוד אנו צופות לגלי חוף ביתי, קלטתי מ"נופי הבית" שלה.
 
המשוררת חלי אברהם–איתן הוציאה לאור את ספר שיריה האחרון "נופי הבית" בהוצאת "כרמל" ב- 2003, ספר המזמין להיכנס בעד הדלת הפתוחה על מנת לחוות מעט מנופיו, תמונות עולמה הפנימי המשוקעים בנוף הסובב אותה. זהו ספרה השלישי, שני ספריה הראשונים "בוקר ירוק" בהוצאת ספריית הפועלים (1997, זכה בשני פרסים) עטוף במילות ברכה מפי המשורר נתן יונתן מחמיא לספר ביכוריה של המשוררת. יונתן מאפיין שירתה כ"רעננות של הסתכלות ושל ביטוי". ספר שיריה השני "קרן עין כחולה" התפרסם בהוצאת "עקד".
כריכות הספרים - תערובת הוויה פנימית והוויה חיצונית, גם תבנית הנוף הגיאוגרפית בה צמחה המשוררת: נופי טבע בגליל במושב עמקה, ונופים פנימיים ממחוזות אליהם תיקח את הקורא היוצא בעקבותיה למסע פתיחת חלונות. על כן צבעם ירוק וכחול נוף שדות ונוף שמימי.תמונות השייכות לעולם הטבע עץ גזע, ציורים של עולם כפרי, השייכים למחוזות ילדות. לצדם ניתן למצוא שירים ארס-פואטיים או חלקים ארס-פואטיים:
מתוך "לפעמים הים שקט"
 
בֵּין שֶׁקֶט לִסְעָרָה
הַקְּלִידִים
מְתַקְתְּקִים
לְלֹא הֶרֶף
שִׁירִים.
 
 אחד מיסודותיו הבולטים של הספר "נופי הבית" , המכיל 64 עמודים, הוא כתיבה עכשווית. כתיבה המשבצת מונחים מהעולם הממוחשב שאנו נתונים בו. מונחים כמו:
EMAIL, ’CTRL S WINDOWS 2000
 ניכר שהמיכון הפוסט-מודרני בדמות המחשב השתלט על היוצרת, ואולי השתלט על כולנו. התיאורים בשיריה לקוחים מעולמה הפרטי של המשוררת. האין הם תמונות מחיי כולנו ? אנו הפכנו לעכברי מחשבים יושבים ימים ולילות מול המסכים ומבלים את ימותנו מול מגרש משחקים וירטואלי, אשר מחליף עולם שהכרנו לפניו.
 
בשלוש חטיבות של השיר "חלונות 2002" מתנקז רציונל זה:
חטיבה 3:
 
3.
מְחֻבָּרִים לְחַלּוֹנוֹת 2000
כְּמוֹ לְאִינְפוּזְיָה
לֹא לְפַסְפֵס
E. mail מְרַגֵּשׁ
מַקִּישִׁים Ctrl s  
וּמִתְגַעֲגְעִיםלַחוֹף
אֶללֹבֶן גַּלִּים
לָחוּשׁאֶתהַגּוּף
הַלָּכוּד בַּחַלּוֹנוֹת
מַחֲלִיםרוּחוֹ
מִזְּחִילַת הַשִּׁגְרָה
אֶל חַיָּיו.
 
‏אָדָם מֵאָדָם חוֹזֵר
כְּמוֹ מִתּוֹכְנָה זָרָה
אִם לֹא לָמַד הֵיטֵב
אֶת הַשָּׂפָה.
 
ש.ו: מלבד נושא זה שנמצא די בולט בקובץ נמצאים בקובץ שירים המדברים על יחסים, יחסי דור האבות אותו מייצגת האם-הדוברת אל בנה שמשחק במגרש משחקים שונה מזו שהורגלה בילדותה, ויחסים בין המינים בין גבר לבין אישה.
האם הספר מבטא אכזבה מן העולם בו אנו חיים?
ח.א.א: המוטו של הספר הוא ה"חלונות". ה"חלון" משקף את נקודת המבט הפנימית, את פתיחת החלון אל הזולת. חלון יכול להיפתח ויכול להיסגר. החלון יכול להיפתח/להיסגר אל העבר של הדיוקן שהועמד בשיר. ה"אני" בשיר מציצה מחלון-ההווה אל חלון-העבר, אל בית-הילדות. השער הראשון בספר "חלונות 2002" - כותרתו נקבעה, טרם ידעתי על קיום התוכנה העדכנית של Windows 2002. Windows 2000 היו המלה האחרונה בשוק המחשבים בזמן עריכת השיר. המטרה הייתה שהקורא לא יאחז ב"חלונות" כמכשיר טכני, אלא יפתח חלון אל הרובד העמוק והעיקרי בשיריי, אל "החלון של ה"אני".
הלייט-מוטיב של הספר – השפה - מאכלס את שלושת השערים; דרך חרכי ההצצה, ה"חלונות", דרך ההסתכלות על "נופי הבית הישן", על בית ההורים, מנקודת מבט נוסטלגית (הם היו יותר מוצקים הרבה יותר נטועים) ועד השער השלישי "נוף שרוט" המטפל בבית המתפרק.
הספר אינו מבטא אכזבה, אלא שיקוף של ההוויה האקזיסטנציאליסטית באמצעות הנופים. הכותרת "שירה אופטימית" לכתבה שפורסמה במקומון "ערי מודיעין", משקפת את הנימה המלווה את שיריי.
ש.ו: התוכלי לבאר את השיר "בית חולים" המופיע בקובץ בעמ' 11?
ח.א.א: השיר מבטא את הניתוק ממקור האנרגיה של האדם, מהשמש, שעה שהוא שוכב בין "כתלים סתומי עין", כי "אין חלון אל שמים", ו"רוח אדם מנותקת מאלומות שמש". זהו "עולם סגור בתוך כאב / מוכה נאון...". לכן השיר מסיים במשאלה: "לו צלילי בטהובן יוחדרו לוורידים החיוורים / יומת המוות / בחוט של צליל." יש כאן רצון עז לשנות את תמונת העולם הדכאונית של בית-החולים בכוחה של המוסיקה; שבמצב הזה של חוסר ברירה, בו החולה מרותק למיטתו בבית-החולים, הוא יקבל דרך המוסיקה אנרגיה מרגיעה ויכולת לרפא ולהשיב את הנפש.
הרגשתי, שאני הולכת למות במהלך הלידה של בני הקטן, והכינו את בעלי לעובדה המרה ש"לא אחיה", מאוחר יותר, כשיצאתי מטיפול נמרץ ראיתי את כל הפרוזדור מכוסה זרים. שאלתי "איזו אישיות הייתה פה?" אמרו לי: "כל הפרחים האלה בשבילך". נכנסתי להלם טוטאלי, הרי לא יכולתי ליהנות מן הפרחים ואף לא להריח אותם, עובדה שהיו בחוץ, חלקם הספיקו להתייבש, וכלל לא ידעתי שקיבלתי אותם. עובדה זו ליוותה את מחשבותיי לא מעט. מתי אנו מפרגנים לזולתנו? מתי אנו מעניקים לו כל כך הרבה זרים? כמה זרים יצחק רבין קיבל במותו? וכמה זרי-קוצים הוא קיבל בחייו? רק כשאור כבה מעיני אדם, הוא זוכה ל"צרורות של אהבה".
מתי אנו פותחים חלונות אל הזולת? אנו פותחים חלון ענק כאשר מישהו הולך, ובדברי ההספד מזכירים את כל מעשיו הטובים. לו היינו משקיעים את כל "זרי הפרחים" בעודו בחייו, כולנו היינו יוצאים נשכרים. לקחתי את החוויה הפרטית כמודל להסתכלות. ברמת המיקרו, החוויה הפרטית מהווה שיקוף למתרחש בהוויה האנושית ברמת המאקרו, לדרך בה רוב בני האדם נוהגים. לכן המוטו על גבי בכריכה: "אדם מאדם חוזר / כמו מעיר זרה / אם לא למד היטב את השפה". השיר "בית-החולים" הוא שיר המשך ל"חלונות 2002". אותה סיטואציה ביוגרפית הולידה את שני השירים, כמו שירים נוספים בקובץ. 
 
ש.ו: כיצד משתלב עולם הטבע בשירתך עם העולם הטכני?
ח.א.א: העולם הטכני הוא חלק בלתי נפרד מהסביבה המקיפה את חיי. לכן השפה הפואטית בספר אותנטית למציאות המקיפה אותי. לו חייתי בתקופת המקרא, מטאפורות כמו הדלי, הבאר, העדר, שבעת המינים וכדומה, היו מאכלסות את שירתי. אני חיה בעולם העכשווי, ועל כן מושגי העולם הטכני הם חלק משפתי.
אדם מפנים את תבנית נוף מולדתו. גדלתי במושב ירוק ורענן בצפון הארץ, מושב עמקה, לכן נופי הטבע תופסים את החלק המרכזי בשיריי, ומושגי המחשב הם החלק השולי בשפה הפואטית שלי .
 
ש.ו: בכל מקרה קרה לילדים משהו "בזכות" המחשב, ואת מתארת זאת בשירתך
 
ח.א.א: הילדים מקבלים מידע חשוב באמצעות האינטרנט ולומדים לא מעט דברים חשובים בזכותו, וכך גם אנו המבוגרים. אולם הם מחמיצים משהו, את החוויה החושנית של הטבע. אנו למדנו על העולם דרך החוויה, דרך החושים. אולי למדנו מעט יותר, אבל למידה חווייתית מותירה משקע עמוק יותר. הילדים של "דור האינטרנט" לומדים, כנראה, הרבה יותר, אבל איכותה של למידה זו שונה. ללמוד על הטבע, לדוגמה, דרך ההתחברות הבלתי אמצעית אל הטבע גופו, שונה מאשר למידה בנושא הטבע באינטרנט, על אף שכמות האינפורמציה הנלמדת היא בקנה מידה הרבה יותר רחב.
יתר על כן, אם מביטים על הדור שלנו, או של הורינו, המנטליות השתנתה במובן של "קח ותן"; אם אנו היינו במצב של נתינה אינסופית, הרי שבדור העכשווי אנו במצב של קבלה אינסופית. מצפים יותר לקבל ופחות לתת. אנו בעידן של ה"מגיע לי".
אם נשוב לבית ההורים - המנטליות של "הכל בסדר" פרנסה את הווייתם היומיומית. גדלנו ארבעה עשר אחים ואחיות ולא חסרנו דבר. על כך כתבתי: "ביתנו המה ילדים / ואורחים. / אבא תמיד אמר: / יש מקום הרבה ואוכל לכולם. / חלמתי / שהבית / כמו הבטן של אמא / ילך ויגדל / וכל שנה יהיה לנו / עוד חדר / והמטבח יתמלא אוכל / כמו השדים של אמא / שתמיד מרגיעים את התינוק..." (עמ' 34).
ש.ו: האם לא חווית תחושת קיפוח בילדותך? כתיבה צומחת מסוג של פציעה.
 
ח.א.א: אף על פי שהייתי בת למשפחה ברוכת ילדים, לא נתקלתי בתחושת קיפוח. אדרבא, נהניתי מיחס של הערכה רבה הן מצד המורים והן מצד התלמידים ואף השתאות מהמורה לאנגלית, על-כך שלא ניכרו בי סימני חסך. היא הייתה בטוחה שאני בת יחידה, כיוון שהייתי הטובה ביותר בכיתה.
באוניברסיטה גיליתי, שמעט מאוד נכתב על יוצרים מזרחיים, גם על האיכותיים שביניהם. את עבודת המחקר במסגרת התואר השני, אותו סיימתי בהצטיינות, הקדשתי ליוצרים יוצאי ארצות האיסלאם. כיום אני שוקדת על כתיבת הדוקטורט. כיוצרת אינני מרגישה קיפוח. "בוקר ירוק" זכה לשני פרסים, השני התפרסם בהוצאת "עקד" וזכה למלגה. ועל הנוכחי נכתבו כמה מאמרים וכתבות מפרגנים.
על סוג של "פציעה" שהזינה חלק משירי הספר סיפרתי לעיל.
 
ש.ו: השער השני שייך למשפחת המוצא גם הספר מוקדש למשפחת המוצא לסבתא רומיה ולסבא שלום ולאחיך אבשלום, הספר מגשר בין המתים לבין החיים, ניסיון ללכוד עוד זיכרונות בין השורות.
ח.א.א: השיר "משחק בחול ושב" הוקדש לאחי אבשלום ז"ל, שנהרג זמן קצר לאחר שהשתחרר מצה"ל: "...בין עצי זית ורכסים / רוכס חלומות, חוגר אידיאלים / וגבולות הארץ בטוחים על כתפיו..."
 שירים נוספים מוקדשים לסבא וסבתא. בשיר זה יש חיבור של עבר היסטורי מתקופת המקרא עם ההווה. לאבי קוראים דוד, ולכן באורח אסוציאטיבי שילבתי את הארמז על מות אבשלום בן המלך דוד:
"ודוד אבי יושב בין השערים בלב מוכה
ופני אמי עבים עוצרים גשם.
לבה מעוך כלב מעכה." (עמ' 37)
זאת תמונה ריאלית מתוך המציאות: בביתנו יש שני פתחים במזרח ובמערב. לאחר שנודע לאבי על מות אחי הוא התהלך שבור ומוכה בין הפתחים.
דרך-אגב, כשאחי אבשלום נולד, הרב יוסף קאפח זצ"ל ערך לו את ברית המילה, והוא ביקש מאבי להחליף את שם התינוק כדי שגורל אבשלום המקראי בין דויד המלך לא ידבק גם בו. אבי החליט לא לשנות את שמו, והדבר הסב לו צער רב, כשאחי נהרג). 
 
ש.ו: תיאור היחסים בין האם לבן באה לידי ביטוי בשיר "שוטטות", המושג "שוטטות" דו-משמעי: לטייל במרחבים פיסיים, ולשוטט במרחבים וירטואליים:
 
       שוטטות    
 
בְּגִּיל בְּנִי שׁוֹטַטְתִּי בַּשָּׂדוֹת
וְגָלַשְׁתִּי בַּעֲרֵמוֹת הַחוֹל
לְיָד הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁנִּבְנוּ בַּכְּפָר.
 
כְּשֶׁגָּדַלְתִּי שׁוֹטְטוּ עֵינַי
בֵּין שׁוּרוֹתָיו שֶׁל ז'וּל וֵרְן
וְטָבַעְתִּי בָּהֶן מֵרֹב מֵתַח.
 
בְּנִי
מְשׁוֹטֵט בֵּין nana, tapuz וְ
Harry Potter
.Co.il

 
ח.א.א: שוטטות בשדות בילדותי, פשוטו כמשמעו: שוטטות בין מרבדי הפרחים, כפי שכתבתי בשיר "לשון פר סמורה" (=שם של פרח) בספרי "קרן עין כחולה": "וככה לאור היום הלח / ינקנו צוף מפרחי / לשון פר סמורה / סמורי שער / מחסד ילדות שננער / בדמנו כפרפר / שיכור מול האור..." (עמ' 8). 
אי אפשר לומר שלשוטטות באינטרנט אין תועלת, אני רכשתי את שפת-הטבע מהשוטטות בשדות, ובני רכש בקלות מגיל תשע, בזכות השיטוט באינטרנט, את השפה האנגלית. הוא קרא את הפרקים הראשונים של הארי פוטר באנגלית, שהתפרסמו באינטרנט ואחר כך את כל הספרים קרא במקורם באנגלית, הרבה לפני שתורגמו לעברית. במילים אחרות, ניתן לרכוש כל דבר באמצעות שיטוט באינטרנט, אך עדיין חסר המגע החושני; אין כמו המפגש עם העולם דרך כפות הרגליים, דרך השוטטות הפיזית בשדות.
 
ש.ו: שיר אחר קשור למחלת עיניים רתיניטיס פיגמנטוזה (עמ' )24 , מהי המחלה?
 
הרשתית מתכסה בכתמים ואט אט נעלמת הראייה באופן אבסולוטי. חמשה מאחיי עיוורים, כולם לקו במחלה בגיל ההתבגרות. האחות הצעירה, שגם היא לקתה במחלה, תפרסם בקרוב רומן שכתבה.
 
ש.ו: שירתך העכשווית משלבת בין עברית ומונחים באנגלית. לא הציעו לך בעת העריכה לבטל מילים המוקלדות ממש באנגלית? או לכתוב אותן בכתיב עברי?
 
ח.א.א: מונחי המחשב הם חלק מן השפה הטבעית היומיומית שלנו. אינני מרגישה שהם נטע זר בתוך השירים, אלא שיקוף אוטנטי של השפה, שפה שיש בה גם שורשים היסטוריים, בדמות הארמזים המקראיים וגם לשון עכשווית.
 
ש.ו: את כותבת מאמרים, עוסקת בשליחות זאת כמוני בהתנדבות, כותבת ב"מאזניים", ב"עיתון 77", ב"פסיפס", ב"אפיריון" ובכתבי עת אחרים, מהי מטרת שליחות זאת?
 
ח.א.א: אני לא ביל גייטס, לא יכולה לתרום לרעבים באפריקה. במקום דולרים אלוהים נתן לי מלים ויכולת רוחנית לחוש את הנשמה המסתתרת בין השורות השיריות. שיריו של משורר, שעליו אני בוחרת לכתוב רשימה ספרותית, תורמים לי להפיק "יצירה" על יצירתו. תהליך זה מרתק בפני עצמו. תהליך זה נותן סיפוק לא פחות מכתיבת שיר, כי כאן אני כותבת לא רק משהו מעצמי ולי, אלא מתייחסת אל האחר. פה אני משרתת לא רק את עצמי, אלא בעיקר את הזולת.
 
 ש.ו: שיר ארוטי מצאתי בשיר "בחלומי":
 
1. בחלומי
 
עַל גַּב סוּס אַדְמוֹנִי בַּגֶּשֶׁם
סָבִיב לַאֲגַם
אֲנִי רוֹכֶבֶת
וְעַל גּוּפִי עָלֶה תְּאֵנָה.
סְכַךְ-עֲנָפִים יָרֹק
טוֹפֵף מַיִם בְּתַלְתַּלַּי
וְהַמּוֹשְׁכוֹת
כַּפְּרָת וְכַחִדֶּקֶל
זוֹרְמִים
בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדַי
 
 
2. לריח השדה
    
הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְרֵיחַ הַשָּׂדֶה
אַחַר הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
עֵת זְרָעִים שֶׁפָּרְחוּ בָּרוּחַ
נִדְבְּקוּ לִקְרוּם הָאֲדָמָה
לִנְבֹּט בָּהּ.
 
ש.ו: מוטיב הגשם מופיע רבות בשירים בקובץ ואף הוא מוטיב אירוטי. 
ח.א.א: השיר מספר חלום, כפי שחלמתי אותו. אני משתייכת להוויה האנושית. טבעי לגמרי הדבר, שהארוס לא יפסח עליי. 
 
שש.ו: תודה לך חלי, על תמונות שהענקת לנו, נוף ילדותך נוף ילדותינו תקוותיך תקוותינו.

* הריאיון פורסם באתר BSH
לייבסיטי - בניית אתרים