Default  |  English  |  
מצגות  |  בובת האשבול - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014  |  ציטוטים מדברי אנשי ספרות ומבקרי הספרות  |  שבילי חלום ומציאות  |  בובת האשבול  |  השקת בובת האשבול - אירוע משותף עם רוני סומק 5.3.14  |  עכשיו כולם רואים - מתוך: בובת האשבול  |  
דף הבית >> חדש!!!ראיונות ומאמרים על שיריי >> להתהלך שוב על קו המים-ריאיון עם ד"ר אורה עשהאל ani.org.il
 
עמוד הבית > יצירת נשים
להתהלך על קו המים - ראיון עם חלי אברהם איתן
 
המשוררת ד"ר אורה עשהאל בראיון עם המשוררת ד"ר חלי אברהם איתן
 
כאשר יוצא לאור ספר חדש, מקובל להגיב אודותיו ברשימות ביקורת, המתפרסמות בכתבי העת ובעיתונות, הדבר נכון לגבי סוגות ספרותיות שונות וכן לגבי ספרים העולים על המדף ושאינם בהכרח ספרות יפה. נראה לי שהראיון, המהווה אף הוא דרך מקובלת לתגובה על ספר חדש או לסקירת עבודה ספרותית, הנו כלי בעל ערך מוסף מיוחד בעיקר עתה כאשר האינטרנט מאפשר למראיין ולמרואיין קשר מיידי אינטימי לצורך הכנת הכתבה וחשיפה לקהל קוראים רחב – בד בבד עם הפרסום על גבי הנייר, מיד לאחר הפקת הראיון.
האפשרות לשאול ולקבל מענה בדואר האלקטרוני, לא רק חוסכת את האנרגיות הכרוכות במפגש פנים אל פנים, היא גם מאפשרת נוחות ופתיחות מרבית, מיידיות ופתיחות.
ראיון, שלא כרשימת ביקורת אינו בא להאדיר או למצוא פגמים, אלא לחשוף אותם רבדים שהקורא אינו יכול להגיע עדיהם בקריאת הטקסט. חשיפה מעין זו קלה יותר בכלי האינטרנטי. אני שמחה שנתנה לי האפשרות לראיין את ד"ר חלי אברהם איתן לכבוד צאת ספר שיריה הרביעי "מעלית אל הים" בהוצאת ספרי עתון 77 ובעריכת יעקב בסר, באמצעות ראיון ברשת.
כבר בשיר הראשון בספר, ממנו לקוח שם הספר, ניתן להבחין בעושר לשוני רב ובהתחכמות מטפורית, לא מודעת, של הכותבת: לובן המים הוא שנישא על "מכשול גלים בנוי בקצה זרימה". כך מתחילה חלי, כבר בבית הראשון, המצומצם של השיר, של הספר כולו, את מסעה בספר זה: "מים בלבנם/ על מכשול גלים בנוי/בקצה זרימה". על הקורא לחזור ולטעום את טעם המלים פעמים רבות כדי לקלוט שמדובר ב'מכשול בנוי' שהוא מכשול הגלים המצוי בזרימה ושהלובן באמצעות המים הוא שנישא. שבויים על ידי האבסורד המתאפשר כתוצאה מהמארג הלשוני אנו עוברים לבית הבא שבו המים והלובן הם ה"הודפים את מחסום השנים" ונלקחים אל הקשישים ש"יוכלו לעלות /בקלות" "להתהלך שוב/על קו המים". אנו רואים את התמונה, קצף הגלים הופך לשיער האנשים והכמיהה להמשיך ולקרוא כבר נבנתה. כאן מתעוררת אצלי הסקרנות לגבי היצירה הלשונית המטפורית של איתן, שסיימה לימודי תואר שני ושלישי בספרות עברית וברצוני לשתף את הקורא בשאלותיי ובתשובות המשוררת.
 
 ש – האם את חשה שמחקרך ולימודייך בתחום הספרות העברית מעשירים את כתיבתך, התוכלי להביא דוגמאות?
 ת –יתכן שהמחקר והלימודים מעניקים פרספקטיבה רחבה לראיית השיר שלי מבחוץ, לאחר שהתוצר מוגמר בעיניי. בשלב הכתיבה אני נמצאת במעין ניתוק טוטאלי מהמציאות הסובבת אותי. אני כותבת מתוך סיטואציה מדיטאטיבית – כל כולי נתונה פנימה אל תוך מקורות המים התודעתיים מהם נדלים שיריי. חקר השירה, מרחיב את אופקי ההתבוננות בשיר בכלל ואת ההתבוננות בשיריי, בפרט. בקריאה הראשונית של השיר הנכתב על-ידי, ההתבוננות בו היא פנימית בלבד, כשאני עדין מחוברת למצב התודעתי שהוליד את השיר. בקריאה השנייה אני מנסה לקרוא את השיר, כאילו לא אני כתבתיו, קריאה מתבוננת מן הצד. אני מתנתקת מהמצב התודעתי בו הייתי שרויה בעת כתיבת השיר. אני מניחה שהעיון והמחקר ביצירות ספרותיות של אחרים חידדה את ההתבוננות מן הצד בשיריי.
 
ש – מתי התחלת לכתוב, האם כתיבתך באה בעקבות לימודי הספרות או ההפך?
 
ת – אני כותבת שירים מאז שאני זוכרת את עצמי. בילדותי היו אלו שורות מחורזות בהן אהבתי להשתעשע. בגיל ההתבגרות כתבתי הרבה. שני שירים שנכתבו בגיל 17, המשורר, נתן יונתן, החליט לכלול בספרי הראשון "בוקר ירוק" שערך. שיר אחד "התבגרות" מצוטט כאן במלואו:
        התבגרות
 
מִשִּׁכְמָה וָמַעְלָה גָּבְהָה
וִילוֹן שְׂעָרָהּ הִתְנַפְנֵף בָּרוּחַ
אֶל יַם כּוֹכְבֵי עֵינַיִם .
חֻפַּת מוֹרֶיהָ עַל רֹאשָׁה
כִּסְכָךְ רַעֲנָן.
תְּשׁוּבוֹתֶיהָ הָיוּ נֹאמַר לָעִנְיָן
הִשְׂבִּיעָה רָצוֹן אַךְ הִשְׁבִּיעָה
הֱיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּן
צַמַּרְתָהּ כּוֹפְפָה
צַמָּתָהּ קִפְּלָה
וּבַפּוּךְ סֵרְבָה לִנְגֹהַּ.
לְבָבוֹת סְבִיבָהּ
עוּגוֹת חֲרוּכוֹת
לִבָּהּ
עוּגָה שֶׁלֹּא נֶאֶפְתָה כְּלָל
עֲצוּרָה כְּעֻבָּר בְּרֶחֶם
מִפְּנֵי הָאוֹר הַלָּבָן.
 
בָּאתָ עַד אֵלֶיהָ
לִמְשֹׁךְ יָדָהּ
מִסֹּהַר לִבָּהּ
אֶל סֹהַר
לִבְּךָ הַלָּבָן.
 
במידה מסוימת לימודי הספרות והעיסוק במחקר הפריעו לתהליך הכתיבה היצירתי. עבודת הדוקטורט הצריכה התמסרות ונטלה ממני משאבי זמן ומשאבים תודעתיים.     
ש –הביאי דוגמאות של יוצר או יוצרים ישראליים שהשפיעו על כתיבתך וצייני כיצד.
ת – אני יכולה לומר לך מי הם המשוררים שאהבתי, ועדין אני אוהבת, לקרוא בשיריהם שוב ושוב: לאה גולדברג, המשוררת רחל, נתן יונתן, נתן אלתרמן ("כוכבים בחוץ"), יהודה עמיחי, אנה אחמטובה וקונסטנדינוס קוואפיס. אולם אינני יכולה לשים את האצבע על אופן השפעתם, אם בכלל. אני מניחה שאהבתי אל שירתם נובעת מעצם תחושת הקרבה והדמיון אל עולמם התודעתי שמתבטא בשפתם הפיוטית-הפיגוראטיבית ובחומרי השיר הניזונים מהנופים הסובבים אותם, נופי טבע ונופי אדם. לרשימת המשוררים הזאת יש להוסיף את המשוררים שבחרתי לעשות על שירתם את עבודת הדוקטורט שלי: ישראל אפרת ואיתמר יעוז-קסט.
 
ש – בספרך הרביעי שירים אודות לידה ואמהות, האם את מסכימה שהכתיבה הספרותית תלוית מגדר?
 
ת – מטבע הדברים, כשיוצר מחובר אל המעין הפנימי שלו, כתיבתו היא תלוית מגדר, ובייחוד כאשר הוא כותב שירה. שירים רבים שכתבתי עוסקים בדיוקן האשה כבת זוג וכאם ובחוויות הנטולות ממעגלי חייה המגדריים. גם שירים המטפלים בנושאים אחרים שואבים את מקור חיותם ואת שפתם הפיגוראטיבית מעולם חייה של האשה. מהותם מגדרית וכסותם מגדרית. כך למשל, השיר הארס-פואטי "שיר" מתוך ספרי השני "קרן עין כחולה" (עקד, 2000) מתאר חוויה של לידה:
 
הוּא נָע בְּתוֹכִי
פּוֹשֵט בִּי גְּשָׁמָיו
מְסַעֵר אֶת רוּחוֹ
מִסְתָּעֵר
וְנָח
מִסְתָּעֵר
וְלַח
נוֹשֵׁק וּמַרְפֶּה
לִזְמָן מָה
אֲנִי חָשָׁה אֶת עֵרוּתוֹ
מִסְתּוֹבֵב בִּי כְּעֻבָּר
מַמְתִּין לְהַבְשִׁיל
 
הִנֵּה זֶה בָּא
הוּא פּוֹרֵץ בִּכְאֵב
מַעֲלֶה עַל פָּנַי חִיּוּךְ
שֶׁל צִפּוֹר אֵם בִּמְעוּפָהּ
מְשֻׁחְרֶרֶת
מֵחֶבְלֵי גּוּפָהּ.
 
חווית הלידה מתוארת גם בשיר "כמעט מלאך" בספר האחרון "מעלית אל הים". בשיר זה החוויה מתוארת כהווייתה ולא כאמצעי פיגוראטיבי. אולם לא רק חווית הלידה מאששת את הנחתך כי הכתיבה שלי תלוית מגדר. שירים רבים נוטלים את חומרי העיצוב ממעגל חיים נשי מובהק, כמו השירים "לילה פיוטי" (עמ' 49), "שיר וסיר" (עמ' 51), "לבנה" (עמ' 60), "פרישות" (עמ' 66) ו"סוד חומק אל השיר" (עמ' 71).
 
השיר "ומלאי את הארץ", שנכתב ביום הולדתה ה –18 של בתי שירלי, עוסק בחוויית האמהות ובקשר שבין אם ובת:
 
תְּרוּעַת-תִּינוֹק
מִגּוּפִי
צְמִיחָתָהּ שְׁקֵטָה כְּחַמָּנִית הַשָּׂדֶה
זוֹהֶרֶת פְּנִימָה
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה
שְׁנוֹתֶיהָ
זִיו שָׁמַיִם בְּיֶרֶק עֵינֶיהָ
מְחוֹלֶלֶת לְאוֹר הַזַּרְקוֹרִים
מִסְתַּלְסֶלֶת בְּלַחַן
וּמָשֶׁהוּ בִּי
פּוֹרֵחַ בִּמְרוֹמֵי הָרוּחַ
מַרְטִיט
כְּעָלֶה בּוּגֶנְוִילֵיאָה
 
אוֹמְרִים: דְּמוּתָהּ כִּדְמוּתִי
אֲנִי יוֹדַעַת:
קַו שֶׁל אוֹר נִמְשָׁךְ בֵּינֵינוּ
כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא נִתַּק
טַבּוּרָהּ מִטַּבּוּרִי.
 
8.2.03
 
ש – בספר מספר שירים חזקים מאוד העוסקים בבדידות,מהו הניסיון או ניסיונות החיים שלך שהביאוך להתבטא ברגישות כזו אל הבדידות והיגון כב"אלגיה", "לבד ואני", "לבד זלעפות", "פחד לבד"?
 
ת-הפרידה מבעלי פערה תהום בתוכי. תהליך הגירושין הצריך הסתגלות למצב חדש. על אף שגם בתוך המערכת הזוגית חשתי בדידות, לאחר הפרידה התלווה לבדידות "פחד-לבד". אני מניחה ש"פחד הלבד" גדול יותר מן הבדידות עצמה שהרי אינני חיה לבד, הילדים אתי, תומכים בי לאורך כל הדרך.
 
ש – ה'כאן וה'עכשיו' בישראל וגם בעולם מבוטאים היטב בשירייך כבשירים בעמודים 20, 21, 22 בספר, ויחד עם זאת התחושה של הקורא בספרך היא של עולם קסום, רווי חלום, שאת משתפת בו והוא עומד בפני עצמו. התוכלי להסביר את הניגודיות הזו, הקיימת בספר?
 
ת – את האירועים המתרחשים בעולם לא ניתן לשנות, הגלגלים נעים קדימה. אולם נקודת המבט שופכת עליהם אור קסום. אנחנו חיים בעולם של ניגודים. ברמת ה"אני" אני חווה את הדואליות בכל מישורי החיים. השימוש הרב באוקסימורונים בשירתי מבטא מצב של אחדות הניגודים הקיים בי. שני קטבים המשלימים זה את זה.
השירים שהצבעת עליהם עוסקים בחוויות הדו-קיום. השיר "השכן מבית ג'אלה" מתאר עולם פסטורלי של דו-קיום. זו לא פנטזיה בשיר. זו מציאות שהייתה וחלפה, לצערי, בשל האינתיפאדה. גרתי בשכונת גילה, ובגבעה שמול ביתי גר זקן ערבי בבית-אבן עם באר מים, גפנים ועץ תאנים. נהגנו לבקר אותו, בני לישי ואני, כמעט מידי יום. בני שהיה אז בן שלוש נקשר אליו מאוד. באר המים הייתה מקור שעשוע שמהווה סימבול ליחסי שכנות טובים. בתקופת האינתיפאדה נבנתה חומה שחצצה בין הבתים. ביקרתי שם כשהיו יריות מבית-ג'אלה על גילה והלב נקרע. החומה מסמלת בעיניי את הקרע שנוצר בינינו לבין שכנינו.
השיר "מה נשתנה" מתאר את ליל הפיגוע במלון "פארק" בנתניה. הסמכתי בין שני השירים בעימוד שלהם בספר כדי לשקף את תהליך ההסלמה שחל ביחסנו עם שכנינו.
 
      
 
השכן מבית ג'אלה
 
מֵעֵבֵר לַחַלּוֹן גִּבְעַת-הַחֲלוֹמוֹת
וְהַבְּאֵר וְיִשְׁמָעֵאל הַזָּקֵן
בְּצֵל הַתְּאֵנָה כּוֹרֵעַ
מְצַחֵק עִם בְּנִי לִישַׁי -
מוֹשְׁכִים בַּחֶבֶל, מַעֲלִים דְּלִי
מַתִּזִים טִפּוֹת-בְּדֹלַח
זֶה עַל פְּנֵי זֶה
וְגִלְגּוּל צְחוֹק תִּינוֹקִי
מִתְפַּתֵּל בִּצְחוֹק-סָב.
 
עַכְשָׁו נִשְׁמַת-הַזָּקֵן נָעָה וְנָדָה
מֵעַל הַחוֹמָה
הַחוֹתֶכֶת אֶת בֵּיתוֹ מִבֵּיתִי
וְנֵפֶץ יְרִיּוֹת מַרְעִיד
כְּנָפֶיהָ.
 
                                    מרץ 2002
         
 
   מה נשתנה
 
רוּחַ פָּרַע שִׂמְלַת נַקְטָרִינָה
פָּרַשׂ צְעִיף-עָנָן עַל צַוָּארָהּ
אַחַר-כָּךְ פָּרַץ סוּס-עָנָן
עַל נִצָּנֵי עַלְוָתָה הַיְּרֻקָּה
וּכְשֶׁתָּם הַדֶּלֶף
אֶל חֹרֶף-הָאָבִיב
חָדַר חַמְסִין
כְּרַעַם נַעַר הִתְנַפֵּץ
אֶל שׁוּלְחַן הֶחָג.
עֲנָנִים שְׁחוֹרִים מְעֻנִּים בַּחֹם
כִּסּוּ אֶת בְּעֵרַת הַכּוֹכָבִים
וּבְעוֹלָם שֶׁל מַטָּה
          מַפַּת לֵיל הַסֵּדֶר הֶאֱדִימָה
מִיֵּין- וְרִידִים שָׁפוּךְ.
 
וְהָאָבִיב חָמַק מִן הָאָרֶץ.
 
                                                   י"ד בניסן תשס"ב , ליל הפיגוע בנתניה
 
 ש - מה משמעות שם הספר "מעלית אל הים"?
 
ת - שם הספר נושא את שמו של השיר הפותח אותו (עמ' 7). ברובד הריאלי מתוארת תמונת-נוף בחוף ימה של נתניה, והיא מופיעה על הכריכה האחורית של הספר. המעלית נבנתה בשל המצוק הגבוה והקושי לעלות מן הים חזרה למרומי המצוק, בייחוד לקשישים הרבים המתגוררים בבתי אבות לאורך החוף.
ברובד הפסיכולוגי השיר מתאר בד בבד מצב קיומי נפשי: "כמיהה באויר מחשלת חישוקים של אהבה", "עתה קשישים יוכלו לעלות שוב על קו המים" וכדומה – שורות אלו מבטאות התרוממות-הנפש, מצב נפשי שאין לו גיל. עולם הרגש מתגלם בקו המים עליו גם קשישים מהלכים. בניגוד לירידה הפיסיולוגית של הגוף ישנה עלייה רוחנית. מעלית אל הים מגלמת את מעלית-הנפש.
ברובד המיסטי המזיגה של המים מעל והמים מתחת, ומעלית אל הים המובילה אליהם, מבטאת את מזיגת הנשמה עם מים עליונים לאחר רדתו של הגוף אל מעמקים. כלומר, לאחר המוות הנשמה נמזגת במים העליונים כטיפה באוקיינוס (משמעות זו מבהירה את עיצוב הכריכה). הצעידה על קו המים מבטאת את שני העולמות הפיסיים והמטאפיסיים כאחד. המעלית אל הים מבטאת עלייה מיסטית של הנשמה.
 
לייבסיטי - בניית אתרים